מפת היום

המספרה נפתחת ב־8:00. בינתיים: מפתחות, חשמלית וקפה שחור בתרמוס. הטלפון בכיס. הפוסט שוב הגיע לפני הקפה.

קפה ראשון, פותחת את SMAT. שלוש טיוטות מפורטו כבר מחכות, כל אחת בטון שלה. לוחצת על אישור. חוזרת לחלון.

הבצק תופח מאז שלוש. עגבניות, עץ, אנשים מתאספים. הטלפון איפשהו מתחת לבר. הפוסט יושב בחלק האחורי של הראש.

מישהו אחר בדיוק פרסם על פרישה. חמישה שקפים, בדיוק אותה שיטה שברטק סובב בראש במשך חודשים. הוא פותח את הטיוטה שלו בפתקים. שלושה משפטים, תשעה תיקונים.

בין לקוחות היא מציצה ב־SMAT. הפוסטים של השבוע כבר מסודרים. משנה מילה אחת בפוסט של יום רביעי. ממשיכה הלאה.

התור הצטמצם. על המסך ריל מפיצרייה בנאפולי. מצלמה מעל התנור, להבה ובצק באוויר. קובה מצלם את הטייק הראשון שלו. את השני הוא מוחק. גם את השלישי.

הלקוחות טופלו, לשיחות חזרו ומחר שוב יש דדליין. בערב פייסבוק פתוח ליד השולחן. שדה ריק לפוסט על ניכוי. ניסיון שלישי. כל אחד נשמע כמו עלון מחלון שירות, לא כמו ברטק. ובכל מקרה הוא יקבל ארבעה לייקים.

אחרי יום שלם על הסט היא בבית. פותחת את SMAT, הכיתוב כבר מחכה, בטון שלה. מותג נעליים, מספר קולקציה וחתימה. משנה מילה אחת. מפרסמת. שאר הערב שלה.

סוף סוף בבית אחרי היום. יושב עם פנקס ומנסה לכתוב משהו על הפיצה החדשה. מוחק, כותב, מוחק. מתחת לפוסט האחרון שני לייקים, שניהם מלקוחות קבועים. מחר בשש שוב בצק.